אפשרות משלוח הודעת צד ג' ע"י חברה בבית משפט לתביעות קטנות

4.             ב-25.4.2006 קנה התובע רשמקול דיגיטאלי בחנות פטורה ממכס של הנתבעת
מס' 1 בנתב"ג. הוא שילם בעבור המכשיר 1,360 ש"ח.

5.             ב-26.6.2006 מסר התובע את המכשיר לתיקון בסניף של הנתבעת מקניון סירקין בפתח תקוה, לאחר שגילה בו פגם נסתר. הנתבעת החזיקה במכשיר 50 יום. בסניף נאמר לשליח של התובע כי מדובר במכשיר יבוא של הנתבעת מס' 2 וכי על התובע להמתין זמן רב עד שיקבל את המכשיר בחזרה. שיחות שניהל התובע עם הנתבעת מס' 2 לא העלו דבר. לאחר התכתבות ושיחות עקרות הודיע התובע לנתבעת, כי הוא מבטל את העיסקה.

6.             הנתבעת הסכימה להצעת התובע לבטל את העיסקה ולשלם לו בחזרה את כספו אך הציעה לו לחלופין לקבל מכשיר זהה, חדש, מלווה בחוברת הסבר בעברית - התובע קיבל בארגז שבו היה המכשיר שקנה חוברת ברוסית - וכן שוברי קניה בסך 200 ש"ח. התובע בחר באפשרות השניה. נציג הנתבעת מס' 1 בקניון סירקין מסר לתובע מכשיר כזה, בלתי ארוז וללא אחריות מחודשת, כפי שדרש התובע.

7.             טענתו של התובע היא, כי מכרו לו מוצר פגום והוא זכאי לבטל את החוזה.

8.             הנתבעת שלחה הודעת צד  ג' לנתבעת מס' 2 (שלא היתה צד לדיון בתחילתו). בית המשפט הורה שלא לקבל הודעת צד ג' זו, בהיותה מנוגדת לחוק.

9.             השאלה אם לאפשר הגשת תביעה שכנגד או לשלוח הודעה לצד ג' בבית המשפט לתביעות קטנות על ידי נתבע שאינו יחיד התעוררה מדי פעם בערכאות נמוכות.

10.         כידוע, בית המשפט לתביעות קטנות דן אך ורק בתביעות של יחיד . הנושא לא הוכרע עד כה בערכאה העליונה המחייבת. בית-משפט זה סבור, כי הודעת צד ג', כמוה כתביעה-שכנגד, תביעה היא לכל דבר ועניין, משלמים בעבורה אגרה, מגישים כלפיה כתב הגנה וכיוצא באלה הליכים.

11.         הסיבה לכך, שבבית משפט לתביעות קטנות מדבר המחוקק בתביעת יחיד, מקורה בתכלית הקמתו של בית משפט זה. בפרשנות החוק יש לחפש את תכליתו על-פי פשט לשונו, לפני שנעזרים בהיסטוריה החקיקתית שלו וגם זאת יש לעשות בזהירות.

12.         הרעיון לאפשר ליחיד להתדיין כתובע בבית המשפט לתביעות קטנות מצא את ביטויו בהצעת החוק הנדון (ה"ח 1174, 1975. 17.4, בעמ' 208), שם נאמר, בין השאר:

"לרשות החברות עומד, בדרך כלל, צוות עובדים הכולל משפטנים

  המיצגים אותן בתביעות וכנגדן עומד האזרח לבדו, חסר אונים. משום

  כך מוצע שלא יהיה תובע בבית משפט לתביעות קטנות אלא יחיד. לא

  כן הנתבע שיכול שיהיה תאגיד, ושניהם ללא ייצוג של עורך-דין או שלוח

  אחר, אלא ברשות בית-המשפט לאחר שראה טעם מיוחד לדבר".

13.         לא זו אף זו: הצעת החוק וסימן ה' בחוק אכן העמידו את התובע במצב משפטי שונה משל הנתבע. התובע אינו רשאי לפצל את תביעתו והמחיר שעליו לשלם בגין כך מתבטא בממון: אם הוא מצמצם את תביעתו לסכום שבית המשפט לתביעות קטנות מוסמך לדון בו (כיום הסכום הוא  17,800 ש"ח), אין הוא רשאי עוד לתבוע בגין אותה עילה דבר וחצי דבר. כלומר, הוא זוכה במהירות הדיון, בהסרת מחסומים של דיני ראיות וסדר דין (סעיף 62 לחוק) ובהליך המתנהל בלא עורכי דין.

14.         לעומת "הקלות" אלה מקל החוק גם עם הנתבע ומתיר לו גם מתיר לפצל את תביעתו, להגיש תביעה-שכנגד בסכום שהוא בתחום סמכותו של בית המשפט לתביעות קטנות, אולם לתבוע את יתרת הסכום בבית משפט אחר (סעיף 61    (2) לחוק).

15.         ברם בשנים האחרונות נמצאו נתבעים שהם תאגידים או אף המדינה, המתחכמים להוראות ברורות וחד-משמעיות אלה שבחקיקה הראשית והם מגישים תביעות-שכנגד ושולחים הודעות לצד ג' תוך התעלמות מן המונח " יחיד" שבסעיף 60 לחוק. ההבחנה בין יחיד למי שאינו יחיד, מבחינה משפטית, ברורה היא ומופיעה בדברי חקיקה לא מעטים. כל אימת שהמחוקק מבקש להתייחס ליחיד ולתאגיד כאילו חד הם, הוא אומר זאת במפורש (ראו למשל סעיף 1 לחוק איסור לשון הרע, התשכ"ה-1965). כשהוא מבדיל ביניהם, הוא מבדיל היטב (ראו, למשל, סעיף 34 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, התשכ"ב-1962; פרק ב' בחוק הערבות, התשכ"ז-1967; סעיף 79 בחוק הירושה, התשכ"ה-1965; ואף בסעיף 1 לפקודת רישום שמות עסק, 1935: "יחיד -  אדם טבעי ואינו כולל איגוד").

16.         כנגד הטוענים, כי כתב-הגנה והודעה לצד ג' הם הליכי הגנה ולכן אין האמור לעיל עומד במבחן, ייאמר כי טענה זו מתעלמת כליל מהגיונם של דברים ובעיקר מן הרעיון של הקמת בית המשפט לתביעות קטנות.